בוחניק דוד נ' חב` נמל אשדוד בע"מ ואח'

פסק דין

עניינן של תביעות אלו, הינו החלטות הממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה"), ולפיהן הורה הממונה על שינוי בתנאי השתכרותו של התובע, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן:"החוק").

הרקע להגשת התובענות:

1.התובע יליד 1945 אשר החל לעבוד בנמל אשדוד החל משנת 1968.

2.הנתבעת 2 הינה חברה ממשלתית (להלן: "הנתבעת") אשר הוקמה מכוח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד – 2004, (להלן: "חוק רשות הספנות") ולפיו בוטלה רשות הנמלים וכל העובדים אשר עבדו בנמל אשדוד וביניהם התובע, הפכו להיות עובדיה של הנתבעת.

3.לנוכח היותה של הנתבעת חברה ממשלתית, כפופה היא לפיקוחו והנחיותיו של הממונה על השכר ובתביעות דנן טוען התובע כנגד ישומן של החלטות הממונה בעניינו.

4.בתובענה בתיק עב' 1495/09, טוען התובע כי הנתבעת לא יישמה נכון את החלטת הממונה מיום 21/8/06 ולפיה קבע הממונה כי יש להעבירו מדרגת שכר של מנהל עבודה 14+ ולהתאים את שכרו לשכר בדירוג הימאים בדרגה של 10+.

5.במסגרת התובענה בתיק ס"ע 7602-06-10, טוען התובע כי החלטה נוספת אשר קיבל הממונה ביום 23/2/10 ולפיה הורה הממונה לנתבעת להפסיק לשלם לתובע תוספת של שעה וחצי נוספות לכל יום עבודה, התקבלה שלא כדין ובניגוד לכללי הצדק הטבעי.

6.התביעות דנן הוגשו במועדים שונים, אולם מאחר וקיימת זהות בין הצדדים והעילות, נקבע כי הדיון בשתי התובענות יתקיים במאוחד, וזאת על מנת לייעל את הדיון ולחסוך זמן שיפוטי יקר.

7.ביושבנו על המדוכה, של מלאכת כתיבת פסק הדין, ראינו לנכון לפרט את טענות הצדדים בכל תיק ותיק בנפרד, ולהביא את השיקולים אשר הובילו למסקנתנו הסופית בכל תביעה ותביעה של התובע ולהלן נציגם.

התביעה בתיק תע"א 1495/09 – יישום החלטת הממונה על השכר:

8.כפי שציינו, ביום 21/8/06 קיבל הממונה על השכר באוצר החלטה בה קבע כי העברתו של התובע לדירוג מנהל עבודה ודירוגו בדרגה המקסימאלית בדירוג זה 14+, נעשו שלא בהתאם לתפקידו ושלא כדין.

9.לאור החלטתו הורה הממונה לנתבעת מכוח סמכויותיו לפי סעיף 29 לחוק, להפחית משכרו של התובע ולהתאימו לשכר ולתנאים ההולמים את תפקידו, לרבות השבתו לדירוג הימאים, ולהציבו על דרגה 10+ בדירוג זה.

10.התובע עתר נגד החלטה זו במסגרת תיק עב' 2583/06, אולם עתירתו נדחתה בפסק דין שיצא מלפני בית דין זה ביום 26/2/07 במותב בראשות כב' השופט סופר (להלן: "פסק הדין בהליך קודם"), ובפסק הדין נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה.

11.התובע ערער על תוצאות פסק הדין, לבית הדין הארצי בתיק ע"ע 277/07, אולם ערעורו נדחה (להלן: "פסק הדין בערעור").

12.בית הדין הארצי קבע בפסק הדין בערעור, כי החלטת הממונה על השכר נעשתה משיקולים ענייניים "וכי קביעת שכרו של המערער לפי דירוג מנהלי עבודה נעשתה לא בשל היותו מנהל עבודה או שהיה זכאי לדירוג זה מכוח תפקידו" (ר' פסק הדין בערעור, ע"ע 277/07 דוד בוחניק – חברת נמל אשדוד בע"מ, פורסם בנבו, הדגשה אינה במקור).

13.עוד נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי, כי "הסידור שנערך עם המערער לפיו הוא יקבל שכר לפי דירוג מנהלי עבודה היה חסוי, כך כתב המערער עצמו (ראו ציטוט מיום 16/3/03 בסעיף 36 לפסק דינו של בית הדין האזורי) ואין תימה בדבר. הסדר חסוי הנערך במחשכים נועד להסתיר מהלך לא תקין. הסדר חסוי – מעצם טיבו – מעלה סימני שאלה לגבי תקינותו ומחייב בדיקה ובחינה. זאת עשה הממונה על השכר אשר מצא כי אמנם מדובר בהסדר לא חוקי. הסדר שכזה אחת דינו להתבטל" (ר' עמ' 14 לפסק הדין בערעור, הדגשה אינה במקור).

14.לאחר שהחלטת הממונה אושרה הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הארצי, העמידה הנתבעת את שכרו של התובע, בהתאם לדרוג המתאים, כפי שהורה הממונה.

15.במסגרת העמדת שכרו של התובע בדירוג המתאים, הפחיתה הנתבעת מתוספת ניהול מיוחדת אותה קיבל התובע במהלך חודש פברואר 1999, טרם העברתו לדירוג מנהלי עבודה.

16. התובע טוען בפנינו, כי בהפחתת תוספת הניהול, הנתבעת אינה מיישמת נכונה את החלטת הממונה, שכן ההחלטה של הממונה, הייתה להחזיר את שכר עבודתו לדירוג הימאים כפי שהיה ערב העברתו לדירוג מנהלי עבודה, קרי לשלם את שכרו כפי שהיה בחודש פברואר 1999, כולל תוספת הניהול אותה קיבל כאמור.